איור מופשט על רקע כחול-נייבי כהה: קו אנכי מקווקו דק מסמן גבול רשת בצד שמאל, ומאחוריו צללית מופשטת קטנה של ארון שרתים ומערך קווים חלש של קווי חיבור. צומת אחד בתוך הגבול שולח קו ציאן דק אחד ימינה; הקו חוצה את הגבול המקווקו בלי לשבור אותו ומסתיים בסמל ענן זוהר ופשוט. שלוש מעטפות קטנות אטומות עם מנעולים זעירים, אחת ענברית, אחת חיוורת ואחת ציאן, מונחות לאורך הקו. לא מופיעים אותיות, מספרים, אנשים או לוגואים של ארגונים. הלוגו של OrcaRouter מורכב בפינה הימנית התחתונה.
AI Safety Incidents

SesameOp: דלת אחורית שקיבלה את פקודותיה מ-OpenAI Assistants API

מחבר

jinhao.song

תאריך פרסום

מודלים אחרונים · 20צפו בכל המודלים →
בנצ'מרקים: Artificial Analysis · מתעדכן יומית
חזרה לכל הפוסטים

ב-3 בנובמבר 2025, צוות זיהוי ותגובה לאירועים (DART) של Microsoft פרסם דיווח על דלת אחורית שהוא מכנה SesameOp, שנמצאה ביולי 2025 בזמן שהצוות הגיב לחדירה שבה התוקפים כבר שהו בסביבה כמה חודשים. ערוץ הפיקוד של האימפלנט לא היה תשתית שבבעלות התוקפים: הוא היה ה-OpenAI​ Assistants API, שנשאל באמצעות מפתח קבוע בקוד, כאשר המשימות תויגו בשדה התיאור של עוזר והתוצאות נשלחו בחזרה כהודעות. Microsoft מתארת את המטרה כ"התמדה ארוכת טווח למטרות מסוג ריגול". היא לא ציינה את זהות הקורבן, המגזר או הגורם, ולא פורסם תיאור עצמאי של החדירה, ולכן הנזק המתועד הוא פגיעה ממשית שנמשכה חודשים והיקפה נותר לא ידוע. התיעוד המלא, עם דירוגי החומרה ורמות הוודאות שלו, נמצא בOrca AI Incident Archive, לצד הרשומות השכנות על תוכנות זדוניות שמסתתרות בתוך שירותי ענן לגיטימיים.

מה שהופך את המקרה לשווה קריאה מעבר לכותרות הוא התשתית. SesameOp אינו ג'יילברייק, אינו תרגיל הזרקת פרומפט ואינו מודל שמתנהג רע. מדובר בימפלנט .NET קונבנציונלי שתכונתו יוצאת הדופן היחידה היא ש־API מפתחים לגיטימי ומאומת מבצע את העבודה ששרת המתארח באחסון חסין־כדורים נהג לבצע — ו-Microsoft מבהירה במפורש שמדובר בניצול לרעה של תכונה שפועלת כפי שתוכננה, ולא בפגם שניתן לתקן.

למה DART נכנס

הדוח של מיקרוסופט מתאר סביבה שכבר הייתה פרוצה במשך זמן מה לפני ההתקשרות. "התוקפים שמרו על נוכחות בסביבה במשך מספר חודשים לפני ההתקשרות", נאמר בדוח, והחקירה "חשפה מערך מורכב של ווב-שלס פנימיים, שהיו אחראים להפעלת פקודות שהועברו מתהליכים זדוניים מתמשכים שהוצבו באופן אסטרטגי".

מלכתחילה, התהליכים האלה לא היו תוכנות זדוניות מותאמות אישית. הם היו כלי עזר של Microsoft Visual Studio שנפגעו מספריות זדוניות — טכניקת התחמקות מהגנה ש-Microsoft מכנה .NET AppDomainManager injection. ציד בקרב כלי עזר אחרים של Visual Studio שטענו ספריות לא שגרתיות הוא מה שחשף קבצים המסוגלים לתקשר עם העולם החיצון, וניתוח של אחד מהממצאים הללו זיהה את SesameOp.

הפרשנות של Microsoft לכוונה מוצגת בפשטות: "האופי החמקני של SesameOp עולה בקנה אחד עם מטרת המתקפה, אשר נקבעה כהתמדה ארוכת טווח למטרות מסוג ריגול." זה כל מה שהדוח קובע לגבי הקורבן. לא צוין שם ארגון, לא מגזר, לא מדינה, לא מספר מארחים שנפגעו, ולא ייחוס. The Hacker News, SecurityWeek ו-Field Effect כל אחד חוזר על אותו פער בסיקור שלהם מ-4 בנובמבר, ו-Field Effect מציין זאת ישירות: Microsoft "לא ייחסה את הקמפיין לשחקן ספציפי ולא חשפה את הארגון המותקף."

שני הרכיבים, והצינור ביניהם

ל-SesameOp יש מטעין ודלת אחורית. המטעין, Netapi64.dll, מוסווה באמצעות Eazfuscator.NET. הוא יוצר קובץ סימון בנתיב C:\Windows\Temp\Netapi64.start, תופס מוטקס כך שרק מופע אחד פועל בזיכרון, כותב כל טקסט של חריגה אל C:\Windows\Temp\Netapi64.Exception, ומפרט את ספריית Temp בחיפוש אחר קובץ ששמו מסתיים ב-.Netapi64. הוא מפענח את הקובץ הזה ב-XOR ומריץ אותו. הקובץ שהוא מריץ הוא הדלת האחורית עצמה, OpenAIAgent.Netapi64, אשר נטען בזמן ריצה אל קובץ ההפעלה המארח באמצעות הזרקת .NET AppDomainManager כפי שנקבע על ידי קובץ .config מהונדס שיושב לצד קובץ ההפעלה המארח.

מיקרוסופט מקפידה על השם. "בניגוד לשמו, OpenAIAgent.Netapi64 אינו משתמש בערכות פיתוח תוכנה (SDKs) של סוכני OpenAI או בתכונות הרצת מודלים," נאמר בדוח. אין קריאה למודל בשום שלב; ה-API משמש אך ורק כשירות אחסון והעברה. בעת ההפעלה, הדלת האחורית קוראת את התצורה שלה מקטע המשאבים של .NET TextFile1 ומנתחת מחרוזת אחת המופרדת בקווים אנכיים: <OpenAI_API_Key>|<Dictionary_Key_Name>|<Proxy>. בפועל, שלושת השדות האלה הם OpenAIAgent.token, OpenAIAgent.aaazzz ו-OpenAIAgent.proxy. אם מוגדר פרוקסי, הוא משמש; אחרת, הדלת האחורית נופלת חזרה לפרוקסי האינטרנט המוגדר כברירת מחדל של המערכת.

HTML card titled 'From a hijacked Visual Studio utility to an AI chat endpoint', subtitled 'Microsoft DART's account of how SesameOp loads, registers and takes orders. Victim, sector and actor are all unnamed in the report.' A four-node chain runs left to right: a highlighted node 'Visual Studio utility' reading 'Compromised with malicious libraries via .NET AppDomainManager injection'; then 'Netapi64.dll' reading 'Eazfuscator.NET loader, marker, mutex, XOR-decodes the payload'; then 'OpenAIAgent.Netapi64' reading '.NET backdoor, reads key from resource TextFile1'; then 'api.openai.com' reading 'Assistants API used as store-and-relay C2'. Below the chain, three boxes are labelled 'Configuration string' showing '<OpenAI_API_Key>|<Dictionary_Key_Name>|<Proxy>', 'Delimiter between thread ID and message ID' showing '[._.]', and 'In-memory execution' showing 'Eval.JScriptEvaluate'. A footer cites the Microsoft Security Blog, 3 November 2025.

הקריאה היוצאת הראשונה היא שלב רישום. הדלת האחורית לוקחת את שם המארח של המכונה הנגועה, מקודדת אותו ב-Base64, שולחת שאילתה לרשימת מאגרי הווקטורים בחשבון ה-OpenAI של התוקף, ובודקת אם מאגר וקטורים כלשהו נושא את שם המארח הזה. במגע ראשון אין כזה, ולכן היא יוצרת אחד. לאחר מכן היא מאחזרת את רשימת העוזרים בחשבון — עד 100 בכל פעם, כאשר העימוד נשלט על ידי limit כפרמטר שאילתה — וקוראת בחזרה את ה-ID, השם, התיאור וההוראות של כל אחד.

שלוש מילים בשדה תיאור

פרוטוקול המשימות הוא החלק שהופך את זה לבעיית C2 מסוג אחר, והוא קטן מספיק כדי לנסח אותו במלואו. שדה התיאור של עוזר מכיל אחד משלושה ערכים, ושדה ההוראות מכיל את הקואורדינטות שהדלת האחורית זקוקה להן.

• SLEEP — הדלת האחורית קוראת את ערך ההוראה, מפצלת אותו לפי המפריד [._.] למזהה תהליכון ולמזהה הודעה, מאחזרת את ההודעה הזו, מנתחת שדה timeSLEEP מהתגובה ומרדימה את התהליכון למשך אותו פרק זמן.

• מטען — הדלת האחורית שולפת את ההודעה שמזוהה לפי מזהה השרשור ומזהה ההודעה בשדה ההוראות, ולאחר מכן מוחקת גם את ההודעה וגם את העוזר. ההודעה שנשלפה היא מחרוזת בת שני חלקים המופרדים ברווח. החלק הראשון הוא מפתח AES באורך 32 בתים, מפוענח מ-Base64 ומפוענח באמצעות מפתח RSA פרטי קבוע בקוד. החלק השני מפוענח מ-Base64, מפוענח ב-AES באמצעות אותו מפתח, ועובר פריסת GZIP. לאחר מכן מפצלים את הטקסט הגלוי לפי &, כל זוג מפוצל לפי =, ושני החצאים עוברים פענוח URL באמצעות HttpUtility.UrlDecode() תחת UTF-8.

• תוצאה — הדלת האחורית מכווצת את הפלט שלה באמצעות GZIP, מצפינה אותו במפתח AES חדש בן 32 בתים, מקודדת את הטקסט המוצפן ב-Base64, מצפינה את מפתח ה-AES הזה במפתח ציבורי RSA קבוע מראש, גם אותו מקודדת ב-Base64, מחברת בין השניים עם רווח ומפרסמת את התוצאה כהודעה חדשה באותו שרשור. לאחר מכן היא יוצרת עוזר חדש ששמו הוא שם המארח המקודד ב-Base64, מגדירה את שדה ההוראות למזהה השרשור ומזהה ההודעה המחוברים באמצעות [._.], ומגדירה את שדה התיאור לתוצאה — וכך המפעיל לומד שהפלט ממתין.

ההרצה מתבצעת בזיכרון, דרך מודול .NET מוטמע הנשמר במצב היישום תחת המפתח MicroWxx. מודול זה מאתחל Microsoft JScript VsaEngine, בונה NameValueCollection מהמילון המפוענח, ומריץ את הערך המשויך למפתח התצורה דרך Eval.JScriptEvaluate. אין צורך לכתוב דבר לדיסק כדי להריץ פקודה, ולכן הקבצים היחידים שהטוען משאיר הם הסמן שלו, ה-mutex שלו ויומן החריגות שלו.

לא מדובר בפגיעות, ולא ניתן לתקן זאת באמצעות טלאי.

המסגור של מיקרוסופט הוא המשפט שכל הרשומה נשענת עליו: "האיום הזה אינו מהווה פגיעות או הגדרה שגויה, אלא דרך לעשות שימוש לרעה ביכולות המובנות של OpenAI​ Assistants API, שיוצא משימוש באוגוסט 2026." רשומת הארכיון מאמצת את המסגור הזה, ומסווגת את האירוע תחת תג הסוג נשק — ה-API ככלי, לא כפגם.

ההשלכה המעשית היא שאין מה להטלא בצד ה-AI. תעבורת ה-HTTPS הזדונית מופנית אל api.openai.com, יעד שרוב הארגונים מאפשרים כברירת מחדל, והבקשות הן בקשות API מאומתות רגילות בצורתן. זה מה שהנחיית הזיהוי של מיקרוסופט משקפת: התראה על "Possible dotnet process AppDomainManager injection", חתימות עבור Trojan:MSIL/Sesameop.A על ה-loader ו-Backdoor:MSIL/Sesameop.A על הדלת האחורית, ושאילתת ציד שמסכמת חיבורים לנקודות הקצה של OpenAI API לפי שם התהליך היוזם וסופרת את הימים שבהם כל תהליך נראה יוצר אותם. שאר ההנחיה — סקירת כללי חומת אש ופרוקסי בהיקף ההיקף, הפעלת זיהוי ותגובה בנקודות קצה במצב חסימה, הפעלת הגנת שיבוש, הפעלת הגנה מפני יישומים שעלולים להיות לא רצויים והגנה מסופקת מהענן — היא הקשחה כללית ולא משהו ספציפי לטכניקה הזו.

כדאי לציין במדויק את תאריך ההוצאה משימוש, משום שלעיתים קרובות הוא מתפרש כתיקון. ה-Assistants API מתוכנן לצאת משימוש באוגוסט 2026, כאשר ה-Responses API משמש כמחליפו. זה סוגר את הממסר המסוים הזה, אך אינו סוגר את הדפוס: כל שירות מאומת שיאחסן מחרוזת ויחזיר אותה ללקוח לפי בקשה יכול למלא את אותו תפקיד, והדוח של מיקרוסופט מפורש שהשחקן הסתגל לטכנולוגיה חדשה במקום להיעצר על ידה.

התגובה, ועד כמה היא מרחיקה לכת

מיקרוסופט אומרת שהיא חקרה בשיתוף עם OpenAI את השימוש של הגורם ב-API ושיתפה את ממצאיה, ולאחר מכן OpenAI "זיהתה והשביתה מפתח API וחשבון משויך שלפי ההערכה שימשו את הגורם". הסקירה שלאחר מכן "אישרה שהחשבון לא היה באינטראקציה עם אף מודל או שירות של OpenAI מעבר לקריאות API מוגבלות". שתי החברות אומרות שהן ממשיכות לשתף פעולה בנוגע לשימוש לרעה בטכנולוגיה מתפתחת.

שני גבולות לגבי אותו חשבון ראויים לציון. הראשון הוא ש„believed to have been used” הוא הסתייגות של מיקרוסופט עצמה, ואף אחת מהחברות לא פרסמה את מזהה החשבון, את נפח התעבורה או כמה זמן המפתח היה פעיל. השני הוא שהאישור צר מכפי שחלק מהסיקור מרמז: מיקרוסופט אומרת שהחשבון ביצע קריאות API מוגבלות ולא יותר מכך, וזו הצהרה על הפעילות של אותו חשבון אחד, לא ביקורת של כל סשן שבו פעלה התוכנה הזדונית. הדיווח של eSecurity Planet מ-4 בנובמבר מציג זאת כאילו OpenAI מאשרת שהתוקף „לא ניגש לשירותים אחרים של OpenAI או לנתוני לקוחות מעבר לאינטראקציות API מוגבלות” — טענה חזקה יותר מזו שהמקור הראשוני תומך בה.

The Register, שסיקר את הדו"ח ב-4 בנובמבר 2025, ציין ש-OpenAI לא השיבה לבקשתו לתגובה. זו הבדיקה הבלתי תלויה היחידה של גרסת הספק בסיקור שנבדק עבור כתבה זו, והיא לא הניבה דבר.

HTML card titled 'Three values in one description field', subtitled 'SesameOp's entire tasking protocol. The assistant description carries the verb; the instructions field carries the thread ID and message ID joined by [._.].' Three panels: 'SLEEP', idle instruction, fetch the named message, parse its timeSLEEP field and sleep the thread; 'Payload', tasking instruction, fetch the named message, delete the message and the assistant, then decrypt a 32-byte AES key wrapped with a hardcoded RSA private key, decrypt with AES and decompress with GZIP; 'Result', exfiltration instruction, GZIP, encrypt with a fresh AES key, wrap that key with a hardcoded RSA public key, join both Base64 blobs with a space, post as a new message and create an assistant named with the Base64 hostname. A second row has 'Plaintext handling after decryption' — split on ampersand, each pair split on equals, both halves URL-decoded with HttpUtility.UrlDecode() under UTF-8, executed through a Microsoft JScript VsaEngine — and 'What is not happening', quoting Microsoft that the implant does not use OpenAI SDKs or model execution features. A footer cites the Microsoft Security Blog, 3 November 2025.

מה מבוסס, ומה לא

נקבע, על סמך מקור ראשוני המתאר את הניתוח שלו עצמו: שני הרכיבים ושמות הקבצים שלהם; נתיב ההזרקה של AppDomainManager דרך כלי עזר שנפרצו של Microsoft Visual Studio; פרוטוקול המשימות המלא והריבוד הקריפטוגרפי; פורמט התצורה; שרשרת ההרצה של JScript; הערכת הריגול; השבתת מפתח API אחד והחשבון שלו; ושמות הזיהוי ושאילתת הציד של Microsoft Defender. הארכיון מדרג את הרשומה בחומרה גבוהה עם ודאות A, ללא מחלוקת, כאשר נזק ממשי מתועד ומעורבות AI מאושרת.

איש לא קבע: מי נפגע, באיזו מדינה או מגזר, כמה מכונות נשאו את האימפלנט, כמה נתונים יצאו דרך הערוץ, ומי הפעיל אותו. כל דיווח שפורסם על SesameOp מוביל בחזרה לדוח היחיד של Microsoft. The Hacker News, SecurityWeek, Field Effect, eSecurity Planet ו-The Register כולם כתבו על כך בין 3 ל-5 בנובמבר 2025, ובכתבות שנקראו עבור מאמר זה אף אחת מהן אינה מוסיפה ניתוח טכני עצמאי, תיאור של קורבן נוסף או ייחוס — הן אישוש לכך שהדוח קיים ושכתוב בו מה שכתוב בו, ולא אישוש לחדירה עצמה. אף רגולטור לא פרסם הודעה על כך, ואף ארגון שנפגע לא יצא בפומבי.

שני פרטים שנמצאים בתפוצה ראויים לתשומת לב. הסיכום בשורה אחת של הארכיון עצמו מצמצם את המנגנון ל"הוראות חבויות בתיאור עוזר מוצפן"; הדוח של מיקרוסופט מפורט יותר — שדה התיאור נושא את התג הגלוי SLEEP, Payload או Result, בעוד שהחומר המוצפן נוסע בתוכן ההודעה ומזהי השרשור וההודעה נוסעים בשדה ההוראות. ותאריך יולי 2025 הוא החודש שבו החלה התגובה לאירוע, לא החודש שבו החלה החדירה; הגורם כבר שהה בסביבה, לתקופה שמיקרוסופט אינה מכמתת.

HTML card titled 'One primary source, and the edges of it', subtitled 'Everything published about SesameOp traces to a single Microsoft report. What that report settles, and what it leaves open, are not the same list.' Two columns. The green column, 'Established by Microsoft DART', lists five points: components, file names and the AppDomainManager injection path through compromised Visual Studio utilities; the full tasking protocol including SLEEP, Payload, Result, AES and RSA layering, GZIP and the [._.] delimiter; the objective assessed as long-term persistence for espionage-type purposes; one API key and its associated account disabled by OpenAI after a joint investigation; and the Defender detections Trojan:MSIL/Sesameop.A and Backdoor:MSIL/Sesameop.A. The red column, 'Not established by anyone', lists five points: the victim organisation, its sector and its country; how many hosts carried the implant or how long it ran before July 2025; what was exfiltrated or how much; the identity of the actor; and any independent technical corroboration. A footer lists the Microsoft Security Blog of 3 November 2025 and the 4 to 5 November coverage.

למה זה שייך לארכיון

שיטות הפעולה כאן אינן חדשניות — מעטפות רשת (web shells), הזרקת AppDomainManager וטשטוש קוד ב-.NET הם כולם כלים שחוקים היטב. מה שחדש הוא הבחירה בממסר. דלת אחורית שמושכת את פקודותיה מה-API של ספק AI מהמיינסטרים יורשת את המוניטין של אותו ספק, את תעודת ה-TLS שלו ואת התחום שלו שנמצא ברשימת ההיתר, והיא מותירה למגן את ההחלטה האם כלי עזר של Visual Studio אמור בכלל לפתוח הפעלה יוצאת אל נקודת קצה של AI. שאילתת הציד של מיקרוסופט היא, למעשה, בדיוק השאלה הזו כתובה ב-KQL.

ערכה של הרשומה הוא בכך שהיא מתעדת את השינוי בפירוט טכני מספיק כדי לאפשר פעולה, ושהיא עושה זאת בלי להפריז בטענות: חדירה ממניע ריגול בהיקף שלא נחשף, חשבון אחד ומפתח אחד שנפגעו, API אחד שעון הפרישה שלו מתקתק, ובעיית זיהוי שתוסיף להתקיים מעבר לשניהם.